1אחרי מות פרש״י מה ת״ל וכו׳ כלומר מה תלמוד לומר פסוק זה של וידבר ה׳ אל משה אחרי מות הרי כתיב אבתריה ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן וגו'. היה ר׳ אלעזר בן עזריה מושלו וכו׳ זה זרזו יותר מן הראשון וכו׳ כלומר שהרי בפסוק שני כתוב ולא ימות מה שאינו כתוב בפסוק ראשון והוא שפרש״י ולכך נאמר אחרי מות ואל יבוא בכל עת וגו׳ כלומר לפי שלא הזהירו פסוק ראשון יפה, חזר וכתב לך פסוק שני להזהירו יותר. והכי איתא בתו״כ ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו׳ ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור ראשון היה ר׳ אלעזר בן עזריה מושלו וכו׳ זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן.1ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו׳ פרשה זו אע״פ שהיא של יוה״כ בו ביום שהוקם המשכן נאמרה ומפני שבאותו יום מתו שני בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה באותו יום אותה אזהרה לאהרן ואל יבא בכל עת. ומה שהפסיק הכתוב מפרשת שמיני ששם מזכיר מיתת שני בני אהרן וקבעה אחר פרשת כל הטמאים לפי שכשגמר פרשת כל הטמאים עדיין לא פירש אם יכנסו למקדש בין שוגגים בין מזידים מה היא כפרתם ומה היא טהרת המקדש לפיכך פרט לך כאן וכפר על הקודש. בקרבתם לפני ה׳ על מזבח הזהב שלא כדת.2אל פני הכפרת אשר על הארן מה ת״ל אשר על הארון לפי שנאמר בפרכת וסכות על הארון יכול יהא פרכת כסוי על הארון ת״ל אל פני הכפרת אשר על הארון הכפרת כסוי לארון ואין פרכת כסוי לארון, ולא ימות עונש שמענו אזהרה מניין ת״ל כי בענן אראה. כי בענן אראה עליו נאמר, ה׳ אמר לשכון בערפל.1בפר בן בקר אינו אומר שיביא הפר אל הקדש רק דמו וחלבו כדין חטאת.1כתנת בד קדש וגו'. ומה ת״ל בד בד ד׳ פעמים למעט אפוד וחשן ומעיל וציץ שאין כהן נכנס בם לפני ולפנים אע״פ שנאמר בכולן לפני ה'.2על בשרו כנוי לערוה כמו זב מבשרו. מה ת״ל ילבש, יחגור, יצנוף, לפי שסופו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים אין לו יכול לא ילבש שחרית ת״ל ילבש יחגור יצנוף.3ובמצנפת בד יצנף לא הוזכר אפוד וחושן מזה למדו בבית שני לשמש בלא אורים ותומים.4בגדי קדש הם בנין אב לכל הבגדים שיהו משל קדש.5ורחץ במים את בשרו פרש״י אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו וכו׳ דרך ארץ לעובד לפני המלך לרחוץ את בשרו ולטהר עצמו בכל פעם ואגב דידים משמשניות הן וחיישינן דילמא נגע בטנוף ויחזור ויטמא את הבגדים הזקיקו הכתוב לכל לבישה ופשיטה קדוש ידים ורגלים. כדנפקא לן ביומא מדהטיל הכתוב ורחץ את בשרו במים בין ופשט לולבש ליתן רחיצה לפשיטה, ורחיצה ללבישה. דאם אינו ענין לטבילה מדנפקא היא לן מורחץ במים את בשרו ולבשם תנהו לענין רחיצת ידים. ומה שפירש״י קדוש ידים ורגלים מן הכיור היינו ממים שבכיור דקיימא לן במשנה טרף בקלפי אותו היום מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב.1וכפר בעדו זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים, הריני דן, נאמר כאן כפרה בפר, ונאמר להלן כפרה בשעיר לכפר עליו. מה כפרה האמורה בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים דכתיב והתודה עליו אף כפרה האמורה כאן בפר וידוי דברים חוץ מדמים. וא״ת אמאי אינו מתודה על שעיר הפנימי אחד מן השלושה וידויין אלא יש לומר הואיל והוא לגבוה כדכתיב עלה עליו הגורל לה׳ גנאי כלפי מטה להתודות עליו.1וגורל אחד לעזאזל היינו סמאל וכדי שלא יבטל קרבנם נותנים לו שחד ברייתא דרבי אליעזר.1ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת.1יעמד חי לפני ה' עמידתו חי לפני ה׳ ומיתתו בצוק. עד מתי הוא זקוק לו להיות חי רבי יהודה אומר עד שיכפר, שנאמר וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי.1ושחט את פר החטאת ולקח מלא המחתה, ולקח מדם הפר, והזה, זקוק הוא ליתן את דם הפר לכהן אחר למרסו כדי שלא יקרוש אחר שחיטה בעוד שהוא מוליך הקטורת לפני ולפנים קודם ההזאות.1מעל המזבח מלפני ה' איזהו מזבח שלפני ה׳ מקצתו ואין כולו לפני ה׳ הוי אומר זה מזבח החיצון.1ונתן את הקטרת שהרי נאמר למעלה כי בענן אראה על הכפורת וכדי שלא להסתכל בשכינה כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, צריך להחשיך את הבית תחלה בנתינת הקטרת זהו שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת ואחר כך יביא את הדמים שם.1ולקח מדם הפר נוטלו ממי שממרס בו.2על פני הכפרת קדמה על הפנים שכנגד המזרח.3על הוא שאמרו חכמים בכולם אחד למעלה.4שבע פעמים לכפר על שבע חטאתיכם.1אשר לעם שלא יהו אחיו הכהנים מתכפרים בו ובמה מתכפרים בפרו של אהרן.1וכל אדם מן הכהנים דפשיטא לן אין זר נכנס בהיכל.2לא יהיה באהל מועד שמא יארע להם טומאה בעודם שם ואין הכהן מכפר על טומאה שאירעה בו ביום.1והקריב את השעיר החי עד כאן הוא זקוק להיות חי. החי קדמאה בסגול ותניינא בפת״ח וסימן ההרים.1את שתי ידו בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.2והתודה עליו כיצד הוא מתודה אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכו׳ והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אין לי אלא וידוייהן, אונסיהן ספקותיהן שגגותיהן מניין תלמוד לומר עונות לכל עונות, פשעיהם לכל פשעיהם, חטאתם לכל חטאתם, שעיר הנעשה ליום הכפורים מכפר על זדון טומאת מקדש וקדשיו ועל שאר עבירות שבתורה קלות וחמורות שגגות הודע ולא הודע עשה ולא תעשה כריתות ומיתות ב״ד, שעיר המשתלח מכפר. ונתן אתם על ראש השעיר בפה.3ביד איש עתי נמצא במדרש עתי שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה שהרי הנושא את השעיר אינו עובר שנתו לכך היו בוררין איש שהגיע זמנו למות תוך אותה שנה וחכמת המזלות היתה קלה בעיניהם.1אל ארץ גזרה משונה מסתם שאר ארצות דוגמא כי נגזר מארץ החיים מקום מופרש ומובדל מאדם שאם ישא אותו אל ארץ הראויה לזרע שוב לא תצמיח.2ושלח את השעיר במדבר דוגמא ושלח את הצפור החיה על פני השדה.1ובא אהרן אל אהל מועד פרש״י במס׳ יומא פרק אמר להם הממונה למה הוא בא באהל מועד מאחר שגמר עבודותיו הקטרת, ומתן דמים, פר ושעיר. ואף במקרא זה לא פירש מה יעשה שם הא אינו בא אלא להוציא כף ומחתה שהניח בין הבדים, וא״ת הרי זו ביאה ריקנית ושלא לצורך שיכול להניח כף ומחתה בקדש הקדשים עד יום הכפורים אחר ואז יוליך שם כף ומחתה אחרת ובחזרתו יוציא משם כף ומחתה שנשתיירו שם מאשתקד וי״ל דאין זה ביאה ריקנית שאם יניח שם כף ומחתה בדשנם גנאי הוא כלפי מעלה משום דמאיס. ועוד פרש״י כאן אין כאן מקומו של מקרא וכו׳ כלומר מתוך קו הדין היה לנו לומר שכאן מקומו כדי שיהו כל עבודות פנים בבת אחת בלא שום הפסק. כיצד משהתחיל כל עבודות פנים כגון מעשה פר ושעיר הפנימים והקטורת ושעיר לעזאזל היה לו לחזור ולבא אל אהל מועד הוא קודש הקדשים להוציא משם כף ומחתה שהיא גמר עבודת הפנימיות אלא גמירי חמש חמש טבילות ביום ואם יהיו העבודות כסדר המקראות לא משכחת להו לטבילות אלא שלש כיצד אחת לתמיד של שחר ואחת בינו לבין עבודת היום כולה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין עבודה זו לבין עבודת אילו ואיל העם ועמהן המוספין ותמיד הערב לפיכך צריך להפסיק מעשה אילו ואיל העם בין עבודת היום לבין עבודת הוצאת כף ומחתה. והוצאה זו תפסיק בין אילו ובין איל העם ותמיד הערב. הרי חמש עבודות שלהן חמש טבילות היינו שפירש״י אין כאן מקומו של מקרא אלא איידי דקאי קרא בעבודת פנים נקט כולהו ואזיל.1ורחץ את בשרו במים ברחיצת ידים ורגלים הכתוב מדבר כדאמרינן לעיל.1ואת חלב החטאת תרגום לשון רבים וית תרבי דחטוותא, והם פר ושעיר הפנימיים של יום הכיפורים.1ורחץ את בשרו במים די לו בכך ולא יטמא עד הערב.1ושרפו באש הכהנים ישרפו את ערתם ואת בשרם ואת פרשם מה עור ובשר ופרש האמורים להלן ע״י נתוח אף כאן על ידי נתוח.1תענו את נפשתיכם פירוש ענוי שיהא בבית נפשותיכם ואיזו זו אכילה ושתיה.1כי ביום הזה יכפר עליכם דרש ר׳ אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו דברים שבין אדם להקב״ה מוחלין לו שבינו לבין חברו אין מוחלים לו עד שיפייסהו.1שבת שבתון היא דין כתיב ביו״ד ושל פרשה אמור בוי״ו ושניהם נקראין ככתיבתן וסי׳ ותאכל היא והוא.2לכם זהו יום הכפורים המקודש בשבילכם אבל יום השביעי נקרא שבת לה'.
